פסק-דין בתיק ו"ע 1042/06

1.       ערר לפי סעיף 18 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957 (להלן: חוק הפיקוח), על החלטותיו של מנהל מכסות החלב מיום 18.10.98, שניתנו לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב), התשכ"ז-1967 (להלן: צו החלב), לפיהן למכסת החלב השנתית של כל אחד מהעוררים התווספה כמות של 35,235 ליטר החל משנת 1998, וזאת בעקבות הפסקת ייצור החלב על-ידי יצרן חלב נוסף, וילי מרגלית (להלן: מרגלית), שפרש מייצור חלב באותה השנה. 

2.       ביום 25.8.1998 נערכו בין העוררים לבין יצרן החלב הפורש מרגלית ארבעה הסכמים להעברת חלק ממכסת החלב של מרגלית לידי כל אחד מהעוררים (להלן: הסכמי העברת המכסה; נספחים א' לערר). מנהל המכסות דאז, זיו מטלון, אישר את הסכמי העברת המכסה. לפי האישורים המופיעים בתחתית כל אחד מההסכמים, מכסה בשיעור מצטבר של 140,938 ליטר מתוך מכסת החלב של מרגלית הועברה לידי העוררים ביום 1.1.99 (כאשר לכל אחד מארבעת העוררים הועבר באותו המועד שיעור של כ-35,235 ליטר מתוך המכסה). לאחר אישור העברת מכסת החלב על-ידי מנהל המכסות מופיעה "הבהרה", וזו לשונה: 

"היצרן מקבל המכסה יקבל בשנת 1998 בלבד כמות של 12,964 ליטר (בהתאמה למועד הפסקת היצור של היצרן הפורש) באופן שמכסתו הכוללת הינה בכמות של 281,464 ליטרים".

חרף זאת, בהחלטותיו של מנהל המכסות מיום 18.10.1998 (נספחים ו' לערר), יוחסה לעוררים מלוא התוספת שמקורה במכסת החלב של מרגלית, כבר לשנת 98'. זאת בסתירה ל"הבהרה" האמורה, לפיה בשנת 1998 יקבלו העוררים את החלק היחסי בלבד מתוך השיעור הנרכש ממכסתו של מרגלית, בהתאם למועד הפסקת ייצור החלב על-ידו.

3.       לטענת העוררים, הלכה למעשה פרש מרגלית מייצור חלב רק בסוף שנת 1998, ולכן שולמה התמורה בעד המכסה בראשית שנת 1999. לשיטתם, לפני הפסקת הייצור על-ידי היצרן הפורש והעברת מלוא התמורה בעד החלק הנרכש ממכסתו, לא יכולה הייתה להשתכלל עסקת העברת המכסה. העוררים מסתמכים על התיבה המופיעה באישור להסכמי העברת המכסה, לפיה החלק היחסי מתוך מכסתו של מרגלית יועבר לעוררים "בהתאמה למועד הפסקת היצור של היצרן הפורש". לגישתם, תיבה זו מבססת את הטענה, כי עד למועד הפסקת היצור על-ידי מרגלית, דהיינו; ראשית שנת 1999, לא יכול היה להיות מועבר אליהם כל חלק ממכסתו של מרגלית. כן טוענים העוררים, כי החלטות מנהל המכסות מיום 18.10.98, מהן עולה כי מלוא החלק הנרכש ממכסתו של מרגלית הועבר אליהם כבר בשנת 1998, לא נשלחו אליהם עד לשנת 2004 (תצהיר העוררים, סעיף 13).

העוררים מוסיפים, כי בשנת 1998 הם ייצרו אמנם חלב בכמות העולה על מכסתם המקורית (בטרם התוספת ממכסתו של מרגלית), אלא שלטענתם עודפי היצור קוזזו עם יצרני חלב אחרים ממושבם, אשר לא עמדו באותה השנה במכסת הייצור שנקבעה להם. בעקבות זאת, קיבלו העוררים תמורה מלאה בעבור עודפי החלב שיוצרו באותה השנה. אך מכך לא מתחייבת המסקנה שכמות החלב החריגה נוספה למכסתם כבר בשנת 1998. 

4.       המשיבים טוענים מנגד, כי הסכמי העברת המכסה מעלים, כי חלק ממכסת החלב של מרגלית הועבר לעוררים כבר בשנת 1998. המשיבים הסבירו, כי העברת המכסה בכללותה נרשמה בשנת 1999, מן הטעם שבעת עריכת ההסכמים, בחודש אוגוסט 1998, כבר ייצר היצרן הפורש חלב בשיעור של חלק ממכסתו השנתית, ועל כן לא ניתן היה להעביר את כל המכסה בשנת 1998. מהסיבה האמורה, הטעימו המשיבים (כתב תשובה, פסקה 4) כי:

בכל מקרה שבו מועברת מכסת חלב מיצרן פורש ליצרן אין רושמים את מועד העברת המכסה בכללותה במועד עריכת ההסכם ואף לא במועד תחילת יישומו של ההסכם אלא רק בתחילתה של השנה החדשה.

במהלך דיון השתנה קו הטיעון של המשיבים, והם טענו כי מלוא מכסת מרגלית הועברה לעוררים כבר בשנת 1998, וכי ההבהרה בתחתית הסכמי העברת המכסה נועדה להסביר לעוררים, כי למרות זאת, התועלת שהם יכולים להפיק מהמכסה בשנת הרכישה היא חלקית בלבד (פרו', ע'  9-11).

5.       אין בידינו לקבל עמדה זו. אין מחלוקת בין הצדדים שהסכמי העברת המכסה נחתמו בסוף חודש אוגוסט בשנת 1998. על כן גם לא יכולה להיות מחלוקת שלא ניתן היה להעביר את מלוא החלק הנרכש מתוך המכסה השנתית של מרגלית לידי העוררים בשנת 1998. זו גם הייתה עמדתם המקורית של המשיבים, כפי שהיא הופיעה בכתב התשובה מטעמם. מן הטעם הזה, החלטותיו של מנהל המכסות מיום 18.10.98 - לפיהן למכסת החלב של העוררים בשנת 1998 התווסף מלוא החלק הנרכש מתוך מכסת החלב השנתית של מרגלית - אינן יכולות לעמוד. 

6.       העוררים ביקשו כי הוועדה תורה למנהל המכסות לתקן את הרישומים הנוגעים למכסות החלב שהוקצו להם בשנת 1998. ואולם, בגדרו של הליך זה לא הונחה בפנינו תשתית עובדתית, המאפשרת לנו לקבוע מתי עבר החלק הנרכש מתוך מכסתו של מרגלית לידי העוררים. מחד גיסא, לשון האישור להסכמי העברת המכסה מלמדת, כי חלק יחסי מהשיעור הנרכש מתוך מכסת מרגלית עבר לידי העוררים כבר בשנת 1998. מאידך גיסא, אם נכונה טענת העוררים לפיה מרגלית הפסיק את הייצור ברפתו רק בסיומה של שנת 1998, הרי שיש היגיון רב בטענתם, כי הסכמי העברת המכסה השתכללו רק בראשית 1999. אלא שבתצהירם של העוררים אין תמיכה לטענה זו, וכל שנאמר בו הוא שהתמורה בעד העברת המכסה שולמה רק בראשית שנת 1999 (תצהיר העוררים, פסקה 6-7). מכאן לא מתחייבת בהכרח המסקנה כי בשנת 1998 לא עבר חלק ממכסת מרגלית לידי העוררים.

7.       על-פי סעיף 18(ג) לחוק הפיקוח, מוסמכת הוועדה "לאשר את הצו, לבטלו או לשנותו...". מהטעמים המנויים לעיל, בנסיבותיו של מקרה זה אין ביכולתנו להורות על אופן שינוי מכסות החלב של העוררים לשנת 1998. לפיכך אנו מורים על ביטולן של החלטות מנהל המכסות ביחס לעוררים מיום 18.10.98, ומחזירים למנהל המכסות את העניין לדיון מחדש, על מנת שיקבע את מכסת החלב של העוררים לשנת 1998. קביעת מנהל המכסות צריכה להתבסס הן על מועד הפסקת יצור החלב של מרגלית, אשר הדעת נותנת כי מתועד במסמכי המשיבים, והן על ניסוחו ולשונו של האישור להסכמי העברת המכסה. כיוון שהעוררים עלולים להיפגע מהחלטת מנהל המכסות, יש ליתן להן הזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיהם בפניו בטרם יקבל את ההחלטה האמורה. מובן, כי ככל שהעוררים יחלקו על קביעתו של מנהל המכסות, תהא פתוחה בפניהם הדרך לערור על החלטתו, בהתאם להוראות כל דין.  

8.       יובהר, כי אין באמור בפסק דין זה כדי להביע דעה כלשהי באשר למחלוקת הכספית שנתגלעה בין העוררים לבין משרד החקלאות, ביחס למענקים הכספיים שאושרו בעבר לעוררים. בהחלטה קודמת הערנו, כי יכול שבקרב העוררים נתגבשו ביחס למענקים אלה אינטרס הסתמכות או ציפייה לגיטימית, הראויים להגנת המשפט. לפיכך, אין בקביעותינו בפסק דין זה כדי למנוע מהעוררים לנהל הליך מתאים מול משרד החקלאות בכל הנוגע לנושא המענקים והסתמכותם עליהם. 

9.       סוף דבר: הערר מתקבל כאמור בפסקה 7 לעיל.

המשיבים ישאו בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עוה"ד של העוררים בסך של 5,000 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק.

ניתנה היום, י"ח בכסלו, תשס"ח (28 בנובמבר 2007) במעמד המתייצבים.

ניתן היום, י"ח בכסלו תשס"ח (28 בנובמבר 2007), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.